R. Yosef Kara Melakhim II 18 – ר' יוסף קרא מלכים ב יח‏ – Mikraot Gedolot

תנ״ך

פירוש

(א) וַֽיְהִי֙ בִּשְׁנַ֣ת שָׁלֹ֔שׁ לְהוֹשֵׁ֥עַ בֶּן⁠־אֵלָ֖ה מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֑ל מָלַ֛ךְ חִזְקִיָּ֥ה בֶן⁠־אָחָ֖ז מֶ֥לֶךְ יְהוּדָֽה׃ (ב) בֶּן⁠־עֶשְׂרִ֨ים וְחָמֵ֤שׁ שָׁנָה֙ הָיָ֣ה בְמׇלְכ֔וֹ וְעֶשְׂרִ֤ים וָתֵ֙שַׁע֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלָ֑͏ִם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ אֲבִ֖י בַּת⁠־זְכַרְיָֽה׃ (ג) וַיַּ֥עַשׂ הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑הי״י֑ כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר⁠־עָשָׂ֖ה דָּוִ֥ד אָבִֽיו׃ (ד) ה֣וּא׀ הֵסִ֣יר אֶת⁠־הַבָּמ֗וֹת וְשִׁבַּר֙ אֶת⁠־הַמַּצֵּבֹ֔ת וְכָרַ֖ת אֶת⁠־הָֽאֲשֵׁרָ֑ה וְכִתַּת֩ נְחַ֨שׁ הַנְּחֹ֜שֶׁת אֲשֶׁר⁠־עָשָׂ֣ה מֹשֶׁ֗ה כִּ֣י עַד⁠־הַיָּמִ֤ים הָהֵ֙מָּה֙ הָי֤וּ בְנֵֽי⁠־יִשְׂרָאֵל֙ מְקַטְּרִ֣ים ל֔וֹ וַיִּקְרָא⁠־ל֖וֹ נְחֻשְׁתָּֽן׃ (ה) בַּיהֹוָ֥הי״י֥ אֱלֹהֵֽי⁠־יִשְׂרָאֵ֖ל בָּטָ֑ח וְאַחֲרָ֞יו לֹא⁠־הָיָ֣ה כָמֹ֗הוּ בְּכֹל֙ מַלְכֵ֣י יְהוּדָ֔ה וַאֲשֶׁ֥ר הָי֖וּ לְפָנָֽיו׃ (ו) וַיִּדְבַּק֙ בַּֽיהֹוָ֔הי״י֔ לֹא⁠־סָ֖ר מֵאַֽחֲרָ֑יו וַיִּשְׁמֹר֙ מִצְוֺתָ֔יו אֲשֶׁר⁠־צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖הי״י֖ אֶת⁠־מֹשֶֽׁה׃ (ז) וְהָיָ֤ה יְהֹוָה֙י״י֙ עִמּ֔וֹ בְּכֹ֥ל אֲשֶׁר⁠־יֵצֵ֖א יַשְׂכִּ֑יל וַיִּמְרֹ֥ד בְּמֶֽלֶךְ⁠־אַשּׁ֖וּר וְלֹ֥א עֲבָדֽוֹ׃ (ח) הֽוּא⁠־הִכָּ֧ה אֶת⁠־פְּלִשְׁתִּ֛ים עַד⁠־עַזָּ֖ה וְאֶת⁠־גְּבוּלֶ֑יהָ מִמִּגְדַּ֥ל נוֹצְרִ֖ים עַד⁠־עִ֥יר מִבְצָֽר׃ (ט) וַיְהִ֞י^א בַּשָּׁנָ֤ה הָֽרְבִיעִית֙ לַמֶּ֣לֶךְ חִזְקִיָּ֔הוּ הִ֚יא הַשָּׁנָ֣ה הַשְּׁבִיעִ֔ית לְהוֹשֵׁ֥עַ בֶּן⁠־אֵלָ֖ה מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֑ל עָלָ֞ה שַׁלְמַנְאֶ֧סֶר מֶֽלֶךְ⁠־אַשּׁ֛וּר עַל⁠־שֹׁמְר֖וֹן וַיָּ֥צַר עָלֶֽיהָ׃ (י) וַֽיִּלְכְּדֻ֗הָ מִקְצֵה֙ שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֔ים בִּשְׁנַת⁠־שֵׁ֖שׁ לְחִזְקִיָּ֑ה הִ֣יא שְׁנַת⁠־תֵּ֗שַׁע לְהוֹשֵׁ֙עַ֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל נִלְכְּדָ֖ה שֹׁמְרֽוֹן׃ (יא) וַיֶּ֧גֶל מֶֽלֶךְ⁠־אַשּׁ֛וּר אֶת⁠־יִשְׂרָאֵ֖ל אַשּׁ֑וּרָה וַיַּנְחֵ֞ם בַּחְלַ֧ח וּבְחָב֛וֹר נְהַ֥ר גּוֹזָ֖ן וְעָרֵ֥י מָדָֽי׃ (יב) עַ֣ל׀ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא⁠־שָׁמְע֗וּ בְּקוֹל֙ יְהֹוָ֣הי״י֣ אֱלֹהֵיהֶ֔ם וַיַּעַבְרוּ֙ אֶת⁠־בְּרִית֔וֹ אֵ֚ת כׇּל⁠־אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֔ה מֹשֶׁ֖ה עֶ֣בֶד יְהֹוָ֑הי״י֑ וְלֹ֥א שָׁמְע֖וּ וְלֹ֥א עָשֽׂוּ׃ (יג) וּבְאַרְבַּע֩ עֶשְׂרֵ֨ה שָׁנָ֜ה לַמֶּ֣לֶךְ^ב חִזְקִיָּ֗ה עָלָ֞ה סַנְחֵרִ֤יב מֶֽלֶךְ⁠־אַשּׁוּר֙ עַ֣ל כׇּל⁠־עָרֵ֧י יְהוּדָ֛ה הַבְּצֻר֖וֹת וַֽיִּתְפְּשֵֽׂם׃ (יד) וַיִּשְׁלַ֣ח חִזְקִיָּ֣ה מֶלֶךְ⁠־יְהוּדָ֣ה^ג אֶל⁠־מֶֽלֶךְ⁠־אַשּׁוּר֩ ׀ לָכִ֨ישָׁה ׀ לֵאמֹ֤ר ׀ חָטָ֙אתִי֙ שׁ֣וּב מֵֽעָלַ֔י אֵ֛ת אֲשֶׁר⁠־תִּתֵּ֥ן עָלַ֖י אֶשָּׂ֑א וַיָּ֨שֶׂם מֶלֶךְ⁠־אַשּׁ֜וּר^ד עַל⁠־חִזְקִיָּ֣ה מֶלֶךְ⁠־יְהוּדָ֗ה^ה שְׁלֹ֤שׁ מֵאוֹת֙ כִּכַּר⁠־כֶּ֔סֶף וּשְׁלֹשִׁ֖ים כִּכַּ֥ר זָהָֽב׃ (טו) וַיִּתֵּן֙ חִזְקִיָּ֔ה אֶת⁠־כׇּל⁠־הַכֶּ֖סֶף הַנִּמְצָ֣א בֵית⁠־יְהֹוָ֑הי״י֑ וּבְאֹצְר֖וֹת בֵּ֥ית הַמֶּֽלֶךְ׃ (טז) בָּעֵ֣ת הַהִ֗יא קִצַּ֨ץ חִזְקִיָּ֜ה אֶת⁠־דַּלְת֨וֹת הֵיכַ֤ל יְהֹוָה֙י״י֙ וְאֶת⁠־הָאֹ֣מְנ֔וֹת אֲשֶׁ֣ר צִפָּ֔ה חִזְקִיָּ֖ה מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה וַֽיִּתְּנֵ֖ם לְמֶ֥לֶךְ אַשּֽׁוּר׃ (יז) וַיִּשְׁלַ֣ח מֶלֶךְ⁠־אַשּׁ֡וּר^ו אֶת⁠־תַּרְתָּ֣ן וְאֶת⁠־רַב⁠־סָרִ֣יס׀ וְאֶת⁠־רַבְשָׁקֵ֨ה מִן⁠־לָכִ֜ישׁ אֶל⁠־הַמֶּ֧לֶךְ חִזְקִיָּ֛הוּ בְּחֵ֥יל כָּבֵ֖ד יְרוּשָׁלָ֑͏ִם וַֽיַּעֲלוּ֙ וַיָּבֹ֣אוּ יְרוּשָׁלַ֔͏ִם וַיַּעֲל֣וּ וַיָּבֹ֗אוּ וַיַּֽעַמְדוּ֙ בִּתְעָלַת֙ הַבְּרֵכָ֣ה הָעֶלְיוֹנָ֔ה^ז אֲשֶׁ֕ר בִּמְסִלַּ֖ת שְׂדֵ֥ה כֹבֵֽס׃ (יח) וַֽיִּקְרְאוּ֙ אֶל⁠־הַמֶּ֔לֶךְ וַיֵּצֵ֧א אֲלֵהֶ֛ם אֶלְיָקִ֥ים בֶּן⁠־חִלְקִיָּ֖הוּ אֲשֶׁ֣ר עַל⁠־הַבָּ֑יִת וְשֶׁבְנָה֙ הַסֹּפֵ֔ר וְיוֹאָ֥ח בֶּן⁠־אָסָ֖ף הַמַּזְכִּֽיר׃ (יט) וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵיהֶם֙ רַבְשָׁקֵ֔ה^ח אִמְרוּ⁠־נָ֖א אֶל⁠־חִזְקִיָּ֑הוּ כֹּה⁠־אָמַ֞ר^ט הַמֶּ֤לֶךְ הַגָּדוֹל֙ מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר מָ֧ה הַבִּטָּח֛וֹן הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֥ר בָּטָֽחְתָּ׃ (כ) אָמַ֙רְתָּ֙ אַךְ⁠־דְּבַר⁠־שְׂפָתַ֔יִם עֵצָ֥ה וּגְבוּרָ֖ה לַמִּלְחָמָ֑ה עַתָּה֙ עַל⁠־מִ֣י בָטַ֔חְתָּ כִּ֥י מָרַ֖דְתָּ בִּֽי׃ (כא) עַתָּ֡ה הִנֵּ֣ה בָטַ֣חְתָּ לְּךָ֡ עַל⁠־מִשְׁעֶ֩נֶת֩ הַקָּנֶ֨ה הָרָצ֤וּץ הַזֶּה֙ עַל⁠־מִצְרַ֔יִם אֲשֶׁ֨ר יִסָּמֵ֥ךְ אִישׁ֙ עָלָ֔יו וּבָ֥א בְכַפּ֖וֹ וּנְקָבָ֑הּ כֵּ֚ן פַּרְעֹ֣ה מֶלֶךְ⁠־מִצְרַ֔יִם^י לְכׇֽל⁠־הַבֹּטְחִ֖ים עָלָֽיו׃ (כב) וְכִֽי⁠־תֹאמְר֣וּן אֵלַ֔י אֶל⁠־יְהֹוָ֥הי״י֥ אֱלֹהֵ֖ינוּ בָּטָ֑חְנוּ הֲלוֹא⁠־ה֗וּא אֲשֶׁ֨ר הֵסִ֤יר חִזְקִיָּ֙הוּ֙ אֶת⁠־בָּמֹתָ֣יו וְאֶת⁠־מִזְבְּחֹתָ֔יו וַיֹּ֤אמֶר לִֽיהוּדָה֙ וְלִיר֣וּשָׁלַ֔͏ִם לִפְנֵי֙ הַמִּזְבֵּ֣חַ הַזֶּ֔ה תִּֽשְׁתַּחֲו֖וּ בִּירוּשָׁלָֽ͏ִם׃ (כג) וְעַתָּה֙ הִתְעָ֣רֶב נָ֔א אֶת⁠־אֲדֹנִ֖י אֶת⁠־מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֑וּר וְאֶתְּנָ֤ה לְךָ֙ אַלְפַּ֣יִם סוּסִ֔ים אִם⁠־תּוּכַ֕ל לָ֥תֶת לְךָ֖ רֹכְבִ֥ים עֲלֵיהֶֽם׃ (כד) וְאֵ֣יךְ תָּשִׁ֗יב אֵ֠ת פְּנֵ֨י פַחַ֥ת אַחַ֛ד עַבְדֵ֥י אֲדֹנִ֖י הַקְּטַנִּ֑ים וַתִּבְטַ֤ח לְךָ֙ עַל⁠־מִצְרַ֔יִם לְרֶ֖כֶב וּלְפָרָשִֽׁים׃ (כה) עַתָּה֙ הֲמִבַּלְעֲדֵ֣י יְהֹוָ֔הי״י֔ עָלִ֛יתִי עַל⁠־הַמָּק֥וֹם הַזֶּ֖ה לְהַשְׁחִת֑וֹ יְהֹוָה֙י״י֙ אָמַ֣ר אֵלַ֔י עֲלֵ֛ה עַל⁠־הָאָ֥רֶץ הַזֹּ֖את וְהַשְׁחִיתָֽהּ׃ (כו) וַיֹּ֣אמֶר אֶלְיָקִ֣ים בֶּן⁠־חִ֠לְקִיָּ֠הוּ וְשֶׁבְנָ֨ה וְיוֹאָ֜ח אֶל⁠־רַבְשָׁקֵ֗ה^יא דַּבֶּר⁠־נָ֤א אֶל⁠־עֲבָדֶ֙יךָ֙ אֲרָמִ֔ית כִּ֥י שֹׁמְעִ֖ים אֲנָ֑חְנוּ וְאַל⁠־תְּדַבֵּ֤ר עִמָּ֙נוּ֙ יְהוּדִ֔ית בְּאׇזְנֵ֣י הָעָ֔ם אֲשֶׁ֖ר עַל⁠־הַחֹמָֽה׃ (כז) וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵיהֶ֜ם רַבְשָׁקֵ֗ה^יב הַעַ֨ל אֲדֹנֶ֤יךָ וְאֵלֶ֙יךָ֙ שְׁלָחַ֣נִי אֲדֹנִ֔י לְדַבֵּ֖ר אֶת⁠־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֑לֶּה הֲלֹ֣א עַל⁠־הָאֲנָשִׁ֗ים הַיֹּֽשְׁבִים֙ עַל⁠־הַ֣חֹמָ֔ה לֶאֱכֹ֣ל אֶת⁠־[צוֹאָתָ֗ם] (חריהם) וְלִשְׁתּ֛וֹת אֶת⁠־[מֵימֵ֥י רַגְלֵיהֶ֖ם] (שניהם)^יג עִמָּכֶֽם׃ (כח) וַֽיַּעֲמֹד֙ רַבְשָׁקֵ֔ה וַיִּקְרָ֥א בְקוֹל⁠־גָּד֖וֹל יְהוּדִ֑ית וַיְדַבֵּ֣ר וַיֹּ֔אמֶר שִׁמְע֛וּ דְּבַר⁠־הַמֶּ֥לֶךְ הַגָּד֖וֹל מֶ֥לֶךְ אַשּֽׁוּר׃ (כט) כֹּ֚ה אָמַ֣ר הַמֶּ֔לֶךְ אַל⁠־יַשִּׁ֥א לָכֶ֖ם חִזְקִיָּ֑הוּ כִּי⁠־לֹ֣א יוּכַ֔ל לְהַצִּ֥יל אֶתְכֶ֖ם מִיָּדֽוֹ׃ (ל) וְאַל⁠־יַבְטַ֨ח אֶתְכֶ֤ם חִזְקִיָּ֙הוּ֙ אֶל⁠־יְהֹוָ֣הי״י֣ לֵאמֹ֔ר הַצֵּ֥ל יַצִּילֵ֖נוּ יְהֹוָ֑הי״י֑ וְלֹ֤א תִנָּתֵן֙ אֶת⁠־הָעִ֣יר הַזֹּ֔את בְּיַ֖ד מֶ֥לֶךְ אַשּֽׁוּר׃ (לא) אַֽל⁠־תִּשְׁמְע֖וּ אֶל⁠־חִזְקִיָּ֑הוּ כִּי֩ כֹ֨ה אָמַ֜ר מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֗וּר עֲשֽׂוּ⁠־אִתִּ֤י בְרָכָה֙ וּצְא֣וּ אֵלַ֔י וְאִכְל֤וּ אִישׁ⁠־גַּפְנוֹ֙ וְאִ֣ישׁ תְּאֵנָת֔וֹ^יד וּשְׁת֖וּ אִ֥ישׁ מֵי⁠־בֹרֽוֹ^טו׃ (לב) עַד⁠־בֹּאִי֩ וְלָקַחְתִּ֨י אֶתְכֶ֜ם אֶל⁠־אֶ֣רֶץ כְּאַרְצְכֶ֗ם אֶ֩רֶץ֩ דָּגָ֨ן וְתִיר֜וֹשׁ אֶ֧רֶץ לֶ֣חֶם וּכְרָמִ֗ים אֶ֣רֶץ זֵ֤ית יִצְהָר֙ וּדְבַ֔שׁ וִֽחְי֖וּ וְלֹ֣א תָמֻ֑תוּ וְאַֽל⁠־תִּשְׁמְעוּ֙ אֶל⁠־חִזְקִיָּ֔הוּ כִּֽי⁠־יַסִּ֤ית אֶתְכֶם֙ לֵאמֹ֔ר יְהֹוָ֖הי״י֖ יַצִּילֵֽנוּ׃ (לג) הַהַצֵּ֥ל הִצִּ֛ילוּ אֱלֹהֵ֥י הַגּוֹיִ֖ם אִ֣ישׁ אֶת⁠־אַרְצ֑וֹ מִיַּ֖ד מֶ֥לֶךְ אַשּֽׁוּר׃ (לד) אַיֵּה֩ אֱלֹהֵ֨י חֲמָ֜ת וְאַרְפָּ֗ד אַיֵּ֛ה אֱלֹהֵ֥י סְפַרְוַ֖יִם הֵנַ֣ע וְעִוָּ֑ה כִּי⁠־הִצִּ֥ילוּ^טז אֶת⁠־שֹׁמְר֖וֹן מִיָּדִֽי׃ (לה) מִ֚י בְּכׇל⁠־אֱלֹהֵ֣י הָאֲרָצ֔וֹת^יז אֲשֶׁר⁠־הִצִּ֥ילוּ אֶת⁠־אַרְצָ֖ם מִיָּדִ֑י כִּֽי⁠־יַצִּ֧יל יְהֹוָ֛הי״י֛ אֶת⁠־יְרוּשָׁלַ֖͏ִם מִיָּדִֽי׃ (לו) וְהֶחֱרִ֣ישׁוּ הָעָ֔ם וְלֹא⁠־עָנ֥וּ^יח אֹת֖וֹ דָּבָ֑ר כִּֽי⁠־מִצְוַ֨ת הַמֶּ֥לֶךְ הִ֛יא לֵאמֹ֖ר לֹ֥א תַעֲנֻֽהוּ׃ (לז) וַיָּבֹ֣א אֶלְיָקִ֣ים בֶּן⁠־חִלְקִיָּ֣ה אֲשֶׁר⁠־עַל⁠־הַ֠בַּ֠יִת וְשֶׁבְנָ֨א הַסֹּפֵ֜ר וְיוֹאָ֨ח בֶּן⁠־אָסָ֧ף הַמַּזְכִּ֛יר אֶל⁠־חִזְקִיָּ֖הוּ קְרוּעֵ֣י בְגָדִ֑ים וַיַּגִּ֣דוּ ל֔וֹ דִּבְרֵ֖י רַבְשָׁקֵֽה׃ נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה

הערות

^א וַיְהִ֞י =ק,ש1 ושיטת-א, וכך הכריעו ברויאר ומג״ה
• ל=וַֽיְהִ֞י (געיה) וכמו כן בדפוסים

^ב לַמֶּ֣לֶךְ מכאן ואילך קיים בכתר ארם צובה.

^ג מֶלֶךְ⁠־יְהוּדָ֣ה =א (אין געיה)
• ל=מֶֽלֶךְ⁠־יְהוּדָ֣ה (געיה)

^ד מֶלֶךְ⁠־אַשּׁ֜וּר =א (אין געיה)
• ל=מֶֽלֶךְ⁠־אַשּׁ֜וּר (געיה)

^ה מֶלֶךְ⁠־יְהוּדָ֗ה =א (אין געיה)
• ל=מֶֽלֶךְ⁠־יְהוּדָ֗ה (געיה)

^ו מֶלֶךְ⁠־אַשּׁ֡וּר =א (אין געיה)
• ל=מֶֽלֶךְ⁠־אַשּׁ֡וּר (געיה)

^ז הָעֶלְיוֹנָ֔ה =א (אין געיה)
• ל=הָֽעֶלְיוֹנָ֔ה (געיה)

^ח רַבְשָׁקֵ֔ה =א (תיבה אחת)
• ל=רַב⁠־שָׁקֵ֔ה (שֵם בשתי תיבות מוקפות)

^ט כֹּה⁠־אָמַ֞ר =א (אין געיה)
• ל=כֹּֽה⁠־אָמַ֞ר (געיה)

^י מֶלֶךְ⁠־מִצְרַ֔יִם =א (אין געיה)
• ל=מֶֽלֶךְ⁠־מִצְרַ֔יִם (געיה)

^יא רַבְשָׁקֵ֗ה =א (תיבה אחת)
• ל=רַב⁠־שָׁקֵ֗ה (שֵם בשתי תיבות מוקפות)

^יב רַבְשָׁקֵ֗ה =א (תיבה אחת)
• ל=רַב⁠־שָׁקֵ֗ה (שֵם בשתי תיבות מוקפות)

^יג [מֵימֵ֥י רַגְלֵיהֶ֖ם] (שניהם) =א
• א-כתיב=‹[אֵ]שֵ֥נַיְ+יֵהֶ֖ם›, ‹ֵשֵ֥נַיְֵהֶ֖ם› דהיינו שתי נקודות הצֵרי הראשונות של ״קרי ולא כתיב״ דחוסות ברווח הצר בין התיבות; והשוו ישעיהו לו,יב.
• ל-כתיב=<שֵׁ֥יַנְיֵהֶ֖ם>, דהיינו קרי=<מימֵ֥י רַגְלֵיהֶ֖ם> (הערת דותן; וכך גם ניקדו והעירו בהקלדה גירסה 4.16)
• מכון ממרא=מֵֽימֵי רַגְלֵיהֶ֖ם (בגעיה)

^יד תְּאֵנָת֔וֹ =א (אין געיה)
• ל=תְּאֵֽנָת֔וֹ (געיה)

^טו מֵי⁠־בֹרֽוֹ =א (אין געיה)
• ל=מֵֽי⁠־בֹרֽוֹ (געיה)

^טז כִּי⁠־הִצִּ֥ילוּ =א (אין געיה)
• ל=כִּֽי⁠־הִצִּ֥ילוּ (געיה)

^יז הָאֲרָצ֔וֹת =א (אין געיה)
• ל=הָֽאֲרָצ֔וֹת (געיה)

^יח וְלֹא⁠־עָנ֥וּ =א (אין געיה)
• ל=וְלֹֽא⁠־עָנ֥וּ (געיה)

E/ע

הערותNotes

(ד) ויקרא לו נחשתן – לשון בזיון, כלו׳ הראה להם שלא היה בו שום קדושה אלא כבנחושת אחר. (טז) קצץ חזקיה את דלתות היכל – שהיו של זהב.
ואת האמנות – אילו משקופות, וכן תירגם יונתן סקופיא. (יז) את תרתן ואת רב סריס – באו בשליחות שנייה, כך למדנו בסדר עולם שלא באו שלשתן יחד, אלא רבשקה לבדו כמו שכת׳ בספר ישעיה (ל״ו:ב׳) ותרתן ורב סריס באו בשליחות שנייה כשבאת לו שמועה על תרהקה^א מלך כוש (ישעיהו ל״ז:ט׳).
בתעלת – פושי״ד.
הברכה – שעושין לביברי דגים.
שדה כובס – שדה שהכובסין שוטחים שם את בגדיהם. וכן תירגם יונתן חקל משטח קצריא. (יח) המזכיר – איזה משפט בא לפני המלך תחילה לפסוק אותו ראשון. (כ) אמרת אך דבר שפתים – עד עכשיו היית אומר י״י יצילינו אם יבא מלך אשור עלינו, אך דבר שפתים הוא זה כל׳ אין באמירה זו ממש אלא עצה וגבורה אדם צריך למלחמה, כך פירש ר׳ מנחם הזקן.
ורבינו ר׳ שלמה פירש: אמרת עד הנה לא אעבוד למלך אשור, אך דבר שפתים – היה, כל זמן שלא יצא ממקומו לבוא עליך, לא הוצרכת לעיצה וגבורה אבל עכשיו שיצא ונסע ממקומו ובא עצה וגבורה אתה צריך למלחמה הזאת, עתה, אמור, על מי בטחת. (כא) ובא בכפו ונקבה – כאדם הנסמך על משענת קנה הרצוץ שבידו והוא נשבר באין ראשי הקרומיות ונוקבות את כפו. (כב) אתם אומרים: אל י״י אלהינו בטחנו הלא הוא י״י שהסיר חזקיה⁠{ו} את במותיו – שהקים אחז אביו, ויאמר ליהודה ולירושלם: השמרו לכם פן תעלו עולותיכם בכל מקום אשר תראו (דברים י״ב:י״ג) כי אם לפני מזבח הזה תשתחוו ובו תביאו עולותיכם וזבחיכם. ומאחר שעשה לו את כל הרעה הזאת האיך יכולים אתם לבטוח בו. (כג-כד) ועתה התערב נא וגו׳ ואיך תשיב את פני פחת אחד עבדי אדני הקטנים ותבטח לך על מצרים לרכב ולפרשים – משל לו לאחד שאמר לחבירו: לו יש חרב בידי עתה הרגתיך (במדבר כ״ב:כ״ט), אמר לו חבירו הרי לך חרב ונראה אם תוכל לעמוד כנגדי, אף כאן ישראל היו מתנשאים לומר נרד למצרים לעזרה ונקנה משם סוסים ורכב ופרשים לעמוד להלחם במלך אשור, אמר לו רבשקה לחזקיה, עד שאתה בוטח לרדת למצרים לקנות רכב ופרשים אינך צריך להמתין אלא כמה סוסים שאתה צריך אני נותן מיד אם אתה צריך אלפים סוסים הריני נותן אלפים סוסים אם תוכל לתת לך רוכבים עליהם, וצא נא עתה והלחם בי.⁠¹ והרי הדברים קל וחומר אם על אלפים סוסים אין אתה יכול לתת לך רוכבים עליהם, קל וחומר איך תשיב את פני פחת אחד מעבדי אדוני הקטנים, שהרי כל הקטן שבהם שר אלפים איש למדנו מכאן על ראשי גייסות שהם מאה ושמונים וחמשה אלף שנפלו עם סנחריב (מלכים ב י״ט:ל״ה) שהקטן שבהם שר על אלפים איש מעמו.
התערב נא – לשון ערבון, גיי״ר בלעז. (כה) המבלעדי י״י – וכי שלא ברשותו באתי, כבר נתנבא ישעיה בימי אחז אביך, יביא י״י עליך ועל עמך מלך אשור (ישעיהו ז׳:י״ז).
והשחיתה – את זו הוסיף משלו. (כו) כי שמעים אנחנו – אנו בני פלטין שלו ומכירין בלשון {ארמית} ובשאר לשונות.
ואל תדבר אלינו יהודית – שכל העם מכירין בו ואין אנו רוצין שישמעו. (כז) לאכל את צואתם – ברעב המצור.
חריהם – היוצא דרך החור פי טבעת, ורבותינו תיקנו לכנותו לשון נאה, צואתם.
מימי שיניהם – צואה לחה, שיני דכרכשתא, דקיימא אתלת שיני או לשון גלל שבא על ידי לעיסת השיניים. (לא) עשו אתי ברכה – דורון, כמו קח נא את ברכתי (בראשית ל״ג:י״א), וכן קח נא ברכה מאת עבדך (מלכים ב ה׳:ט״ו). (לב) עד באי – מכבוש ערים אחרות להושיב אתכם בה, ולקחתי אתכם אל ארץ – טובה, כארצכם ארץ דגן ותירוש. (לד) הנע ועוה – אותם מלך אשור, כל׳: החריבם והגלם.
כי הצילו את שמרון מידי – והשומרונים היו עובדין את אלהי ארם שהיו שכיניהם ועוד שירושלים ושומרון היו מספיקין טיפוסי עו״ז לכל האומות, דכת׳: ופסיליהם מירושלים ומשמרון (ישעיהו י׳:י׳). (לז) קרועי בגדים – על שמיעת חרף אלהים. מהדורת פרופ' שמעון עפנשטיין, ברשותם האדיבה של מוסד הרב קוק (כל הזכויות שמורות)

הערות

¹ השוו ללשון הפסוק בשופטים ט׳:ל״ח.

^א כן בפסוק. במהדורת עפנשטיין כנראה מכ״י קירכהיים (אולי בהשפעת מלכים ב י״ז:ל״א) כאן וכן במלכים ב י״ט:ט׳: ״תרתקה״.

E/ע

הערותNotes

הערות

Tanakh

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון